בלוג האופנה ה-1 שלי: תיק השקעות

זה הפוסט הראשון שלי. מבקש רחמים והתחשבות מראש. רקע קצר: אני חובב את הביזנס הזה מגיל צעיר. גם אופנת גברים אבל בעיקר אופנת נשים. וכן, אני סטרייט משהו, למרות תחביביי הנשיים הכוללים גם החלקה אומנותית על הקרח ובילדות אפילו סריגה. אופנה מבחינתי זו אומנות, ממש כמו ציור, ואני אוסף משניהם. למה אופנת נשים? כי רוב חיי הייתי במשקלים, שמאפשרים לכל היותר לרכוש אוהלי  XXXL בחנויות נוחות בתחנות דלק בארה"ב, אז כדי להיות פרקטי ולא רק תאורטיקן, נאלצתי להתמקד בשלל הנשים שמקיפות את חיי. בשנתיים האחרונות, בהשפעת משבר גיל ה-38, החלטתי שאני לוקח את עצמי בידיים, או ליתר דיוק בידי סכין המנתחים של ד"ר אסנת רזיאל מאסותא ועברתי ניתוח שרוול ומאז ערימות של ספורט. הורדתי קרוב ל-60 קילו, 200 גרם שיער, 50 גרם משקפיים וגם 2 מידות בנעליים. אמיתי. אז בגדול, אני קרוב להיות רזה, אם כי בראש, אני לשמחתי תמיד אשאר שמן, וטוב שכך. לכן, בין היתר, אני לא הולך לכתוב רק לדוגמנים או לדוגמניות שביניכם. על מה אכתוב? ה-כ-ל! בגדי נשים, גברים, נעליים, אקססוריז ואפילו בשמים וגם קוסמטיקה של גברים.

דווקא משום שאני לא מתיימר להיות מקצוען-על ולא עובד בתעשיה (אם כי שותף גאה בסטארטאפ האופנה Zeekit – ייחשף בהמשך), אני מרשה לעצמי לא להתמקד בנישה צרה מדי של תחום האופנה. אני מתחיל עם תיקים סתם בלי סיבה מיוחדת. אולי כי כל מפגש עם אופנה באחד מבתי הכלבו המובילים בניו יורק, ברלין או לונדון מתחיל מקומת הקרקע עמוסת מותגי התיקים היוקרתיים. יש ארבע רמות מחיר עיקריות של תיקים. מה-nonames, שנמכרים במשקל באינטרנט בעשרות דולרים, לפעמים כולל משלוח מהונג קונג, דרך אלה שמופיעים בפינות האקססוריז של כל רשת טיפוסית כמו H&M ,Mango או Aldo ועולים כמה מאות שקלים, עבור בקטגוריית ה-$$$ שמוביל, שלא בצדק לטעמי , MICHAEL KORS (להלן: MK), וכלה בקטגוריית מותגי העל של Chanel, Gucci, LV וכו', שלא אשקיע בה אנרגיה לטובת שתי בנות נסיכים ממונקו או הנכדות המפונקות של איזה שייח' מדובאי

.יש עוד דבר טוב בתיקים, הם פחות מתחברים לסוגיה כבדת המשקל שמטרידה (בלי פרופורציה!) כל אישה – המשקל. אני לא חושב שיש תיקים לרזות ותיקים למלאות (אבל יש לנמוכות וגבוהות), והתיקים תמיד ישרדו את טלטלות המשקל שלך. בקיצור, השקעה קצת יותר בטוחה מחצאית חדשה ב-Zara או Mango.

אני אתמקד בשתי הקטגוריות האמצעיות. נכון, תיק של 100 עד 1,000 דולר הוא לא פריט זול לכל אחת, אבל אני בכלל בדעה, שמחלקת התיקים של כל אישה, לא צריכה לכלול יותר מ-6 או 7 פריטים, כולל הקלאץ' ליציאה,  ומספיק להחליף 2 מהם בשנה. רובם יכולים להיות זולים יחסית. בקיצור, לא אמורים לקחת על זה משכנתא. אם לדייק הקלאץ' הוא אפילו קצת המצאה מיותרת משהו. אפילו כוכבניות הוליווד הבינו שעדיף להחזיק ארנק נאה ביד על השטיח האדום באוסקר, ואם את לא יוצאת בדיוק בכמה ימים פחות נוחים בחודש, הרי לא באמת צריך משהו חוץ מארנק (וגם שם אפשר להכניס ציוד חירום קל). אפילו את המייקאפ עושים כבר פוראבר. אם זה דייט ראשון, אפשר לבוא גם בלי ארנק ולשים כרטיס אשראי בגרב :-), למקרה שהוא לא הבין את תפקידו. ואם אין ברירה, אלא להסחב בכל זאת עם פריטי אספנות, אז אפשר לאכלס אותם בתיק קצת יותר גדול מקלאץ'. זה בטח עדיף מקלאץ' קטן מפוצץ שנראה כמו רימון חבלה.

לישראליות יש נטיה לקחת איתן את הבית לכל מקום ולכן קונות לרוב תיקים גדולים מדי. זה לא מחמיא פעמיים – ראשית, כי לפעמים בלי פרופורציה לגובה ושנית, כי תיק גדול מפוצץ משדר בעיני כבדות ואפילו קצת חוסר בטחון עצמי. "ליתר בטחון" לקחתי איתי את כל הבית. מילא באוטו, אבל בתיק?!

כמנהל השקעות, אני יכול גם להגיד לכן, שצריך לדעת איפה להשקיע את הכסף בתיקים וגם לפזר סיכונים.                                                                                                      איפה להשקיע? הכוונה שבעיני קלאץ', שבקושי נמצא בשימוש אצל רובכן, (כן, הייתן מתות לצאת יותר אבל בואו נהיה פרקטיים), לא מצדיק השקעה של 400 דולר. אם כבר להשקיע סכום כזה, אז עדיף כבר במשהו יומיומי יותר, כזה שעושה קצת יותר חשק ללכת לעבודה, להוריד את הילדים בגן או לעשות אתשניהם.                                                                                                                                                                    לפזר סיכונים? במובן של מגוון, גודל וצבעים של התיקים השונים וגם בהיבט של המותגים שנקנים – יש באנקרים שישרדו זמן רב, ויש כאלה שעלולים להשחק מהר ולצאת מהאופנה.

נשים: דלגו פסקה. מעט הקוראים הגברים שהגיעו עד לכאן: כן, אין הרבה דברים יותר בטוחים לקנות לבת הזוג, מאשר תיק שלMK , אולי למעט חזיה סקסית בויקטוריה סיקרט (אבל אם כבר חזיה, תתקדמו ל-La Perla). שניהם יעשו את העבודה ויקנו לכם כרטיסיית ניקוב לארבעה ימים ממועד המסירה.

נשים, חזרנו: בכל תחום האופנה, ישראלים, גברים ונשים כאחד, נוטים יותר מאשר ברוב העולם המערבי, לגלות חיבה עודפת למוצרים עם הלוגו שמופיע בגדול. אם בחו"ל, ככל שהלוגו מופיע בגדול יותר כך לרוב המוצר זול יותר (ר' הסוס של ראלף פולו לורן בחולצות הפולו למשל לעומת החולצות נטולות הלוגו שלו), הרי שבארץ זה הפוך. כולנו דוגמניות ודוגמנים של מותגים. תרבות השואו אוף הזו הופכת מגוחכת, כשמגיעים לתיקים. היא בעיקר גורמת לתעשיית הזיופים לשגשג (אני מנחש ש-1 מתוך כל 10 תיקי Louis Vuitton שאני רואה בישראל הוא גם מקורי). במצב הזה, מצד אחד נראה לי ממש מטומטם, כשמישהי קונה תיק מקורי כזה באלפי דולרים ואפאחד ממילא לא מאמין שזה מקורי, ומצד שני אני ממש מבין את הפריחה של מותגים כמו MICHAEL KORS בישראל – מי ששם את הלוגו שלו באותיות גדולות על גורמטים מזהב עם שרשראות אסירים נוצצות בעובי של פיל, כנראה מרוויח את תשומת הלב של הישראלית הטיפוסית יותר מ-Kate Spade שהלוגו הצנוע שלו מופיע באותיות קטנות, רחמנא ליצלן.

אני חושב שהגיע הזמן להתחיל לשכוח מ-MK. עם קצב התרחבות מטורף ו-2800 נקודות מכירה ברחבי הגלובוס, ובעיקר over selling הן של המותג עצמו והן של הלוגו התופח על התיקים עצמם, מלווה בגורמטי זהב עבים, זה כבר מתחיל להיות מאוס ולא תהיה השקעה טובה לטווח של יותר מעונה או שתיים. מה כן? תתחילו לעקוב אחרי: Kate Spade  מניו יורק וגם אחרי מותגים שכבר מבוססים יותר כמו , Marc Jacobs ' Alexnder Wang ועוד. בקטגוריה מעט זולה יותר יש ל-Guess Marciano דברים יפים להציע ובאמצע, הליין המצועצע של Moschino בהשראת מקדונלד'ס ורוי ליכטנשטיין מציע אופציה צבעונית וחתרנית משהו (גם בחצאיות עפרון מקסימות!). אבל, באופן כללי אני יותר בעד שחור או שילובי כחול-שחור שהם גם אופנתיים עכשיו וגם די הולכים כמעט עם כל בגד (לפחות התיקים השחורים), רק בבקשה, בלי עודף נצנצנים, גורמטים ופאייטים.

זהו, קצת ארוך מהרגיל, אבל יהיו עוד הרבה המשכים גם בתיקים וגם בכלל ואשתדל לקצרר…